הבלט הקלאסי 

הבלט הקלאסי

שפה תנועתית טכנית באמצעותה מגיעים התלמידים לשליטה נכונה ומדוייקת בגופם ורוכשים כלים חשובים להמשך התפתחותם. יכולת טכנית גבוהה בבלט מאפשרת לרקדנים חופש תנועה מלא, קלילות, מרכז גוף חזק, שיווי משקל מושלם ואלגנטיות. בשפת הבלט קיימים אלמנטים גופניים המורכבים ממצבי רגליים, זרועות ומצבי גוף המייצרים שפה שלמה של תנועה בחלל. הדיוק בביצוע תוך שמירת חוקי השפה הקלאסית מבחינה פזיולוגית ואומנותית, יביאו את הסגנון האישי של הרקדן.

האנושות רקדה מאז ומעולם, אך אמנות הבלט נולדה באיטליה ובצרפת לפני יותר מ- 400 שנה. 

בלט קלאסי - רפרטואר שנוצר פחות או יותר עד סוף המחצית הראשונה של המאה עשרים ומתאפיין באסתטיקה תנועתית וויזואלית מאוד מוגדרת. 

 

בתחילת המאה ה - 19 החלו להתפשט ברחבי אירופה מופעי בידור המשלבים ריקוד ושירה.

מופעים אלו היוו בסיס למופעי הבלט שצמחו בחצרות המלך הצרפתי לואי ה-14, אשר הקים את האקדמיה המלכותית למוסיקה ומחול.

כתוצאה מכך היה הבלט לעיסוקם של רקדנים מקצועיים, וכך החליפו התיאטראות את החצרות המלכותיים כמקום ראוי למופע.

בסביבות 1820 החלו רקדניות "לעלות על אצבעות" דבר שהביא לוירטואוזיות שנועדו להעביר תחושה של ריחוף ועל טיבעיות.

באמצע המאה ה-19 הפכו הערים מוסקבה וסנט פטרסבורג למרכזי הבלט העולמיים, בעקבות צמיחתם של רקדנים מעולים דוגמת אנה פבלובה, הבלרינה אגריפינה יעקובלבנה וגאנובה.

בתחילת המאה ה-20 הוקמה להקת הבלט של סרגיי דיאגילב בלט-רוס אשר הייתה ללהקת הבלט המובילה של אותה תקופה. 

 

החשיפה העולמית וההתלהבות שיצרה אמנות הבלט, הביאה לפיתוחן של להקות ובתי-ספר ברחבי העולם. על אף ההתפתחות עולם המחול וכניסת סגנונות חדשים כגון: מחול מודרני, ג׳אז, לבלט הקלאסי מקום של כבוד וקהל רב ונלהב ממשיך לפקוד את התיאטראות המרכזיים בעולם בכדי לחזות ביופיים של צעדי הבלט המושלמים.